הדימוי העצמי אצל ילדים מפגרים במגזר הבדואי
ד"ר אלקשאעלה בדיע
המשפחה הבדואית בנגב , היא משפחה פשוטה וצנועה , החיה בתנאים סוציו אקונומיים קשים. בדרך כלל המשפחה מורכבת מאב ואם וסבא וסבתא ובהרבה מקרים אישה שנייה ושלישית ורביעית , ומספר רב של ילדים . הסביבה שחייה בה המשפחה , היא דלה מאוד ואינה מספקת חלק גדול מהצרכים הבסיסיים והיומ יומיים שזקוק להם האדם .
נקודות חשובות בהערכת העצמי אצל ילדים רגילים וילדים מפגרים במגזר הבדואי :
1.חלק גדול מהילדים הרגילים ( בעלי מנת משכל תקינה) , מעריכים את עצמם באופן אדקווטי , מבחינה קוגניטיבית ,רגשית , וקומוניקטיבית . הילדים הרגילים החיים במגזר הבדואי בישראל נוטים להעריך את עצמם באופן נמוך .
2. 20% מהילדים הרגילים הבדואים מעריכים את עצמם באופן בלתי אדקווטי ו 25% באופן גבוה (ראה טבלה1).
הערכה עצמית אצל ילדים בעלי מנת משכל רגילה :
(טבלה 1)
דמוי עצמי ילדים בדאוים
גבוה 25%
מוגזם (לא אדקווטי) 20%
3. 40 % מהילדים הבדאוים המפגרים מעריכים את עצמם באופן בלתי אדקווטי ו30% באופן גבוה (ראה טבלה 2).
הערכה עצמית אצל ילדים מפגרים:
(טבלה 2)
דמוי עצמי ילדים בדאוים
גבוה 30%
מוגזם (לא אדקווטי) 40%
4.ההערכה העצמית של הילדים הרגילים משתנה ונעשית אדקווטית יותר עם העלייה בגיל ( אלקשאעלה 2006) .
5.הורי הילדים הבדואים המפגרים מיחסים את החשיבות הרבה ביותר למרכיבי ההופעה החיצונית והאושר ומעריכים פחות את המרכיב הקוגניטיבי והחברתי .
6.נמצא שהמרכיב השכלי בהערכה העצמית משמעותי לילדים רגילים. המרכיב החיצוני והבריאותי משמעותי לילדים מפגרים.
7.קיימים הבדלים בסגנונות הורות בין ילדים רגילים וילדים מפגרים במגזר הבדאוי . במשפחות בדואיות לילדים מפגרים בלטו סגנונות חינוך כמו : מינימום עונשים ואיסורים , לילד מקום מרכזי במשפחה , ייחוס חשיבות לקשר עם הילד וחוסר ביטחון הורי . לעומת זאת במשפחות לילדים רגילים בלטו : ציפיות יתר מהילד , דרישות רבות מהילד , ענישה וחוסר סיפוק הצרכים .
סיכום :
באופן כללי מצאנו כי קיים הבדל בהערכה העצמית בין ילדים מפגרים לילדים רגילים . אחוז גבוה יותר אצל הילדים המפגרים מעריכים עצמם באופן לא אדקווטי (מוגזם) בהשוואה להערכה עצמית של ילדים רגילים . עפ"י ויגוצקי (1935) זה מאפיין ילדים קטנים שאינם בשלים , וכן יכול להצביע על צורך בפיצוי אצל הילדים המרגישים כי אינם זוכים להערכה חיובית מהסביבה .
חשוב לציין כי ההערכה העצמית של הילדים נעשית אדקווטית יותר עם העלייה בגיל . זה מצביע על כך שהמודעות העצמית של הילדים עולה עם הגיל (ויגוצקי 1935 ).
במחקר נמצאו הבדלים בסגנונות ההורות של הורים בדואים ההורים הבדואים מעריכים יותר את ההופעה החיצונית והאושר . מראיונות עם הורים לילדים מפגרים במגזר הבדואי נמצא כי חלק תופסים את הילד החריג כמיותר וכסטיגמה העלולה לפגוע בתדמית המשפחה . את הטיפול המסור ומרכזיות הילד במשפחה ניתן לייחס לאמונה הדתית ולמורא מפני האל.
יתכן שהתייחסות ההורים מקורה בהתייחסות הכללית של החברה הבדואית לחריגים והיא אחד הגורמים להערכה העצמית הבלתי אדקווטית של הילדים (ויגוצקי 1935) זה תואם את השערת המחקר לגבי ההשפעה התרבותית על בניית הדמוי העצמי של הילדים .
באופן כללי התייחסות ההורים לילדיהם בחברה הבדאוית היא סמכותית , כוחנית ומלווה בענישה ( אם כי היא פחותה אצל ילדים מפגרים) להורים ציפיות יתר ודחייה רגשית באופן מיוחד לילדים רגילים . קרוב לודאי שאלה גורמים נוספים המשפיעים על ההערכה העצמית של הילדים . הטיפול באוכלוסיית הילדים בכלל ומפגרים בפרט במגזר הבדאוי מצריך ייחוס חשיבות רבה לגורמים התרבותיים ולמשפחה .
מקורות
I.אלקשאעלה בדיע , השפעת המשפחה על ההערכה העצמית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים. מחקר לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת סנט- פטרבורג 2006 . סנט- פטרבורג ,בשפה הרוסית .
II.ויגוצקי ל. התפתחות שכלית אצל ילדים במהלך הלמידה . מוסקבה 1935 . ברוסית .
III.יוסף ומושה , המורשת התרבותית של הבדאוים בנגב .2000 .
ד"ר אלקשאעלה בדיע
המשפחה הבדואית בנגב , היא משפחה פשוטה וצנועה , החיה בתנאים סוציו אקונומיים קשים. בדרך כלל המשפחה מורכבת מאב ואם וסבא וסבתא ובהרבה מקרים אישה שנייה ושלישית ורביעית , ומספר רב של ילדים . הסביבה שחייה בה המשפחה , היא דלה מאוד ואינה מספקת חלק גדול מהצרכים הבסיסיים והיומ יומיים שזקוק להם האדם .
נקודות חשובות בהערכת העצמי אצל ילדים רגילים וילדים מפגרים במגזר הבדואי :
1.חלק גדול מהילדים הרגילים ( בעלי מנת משכל תקינה) , מעריכים את עצמם באופן אדקווטי , מבחינה קוגניטיבית ,רגשית , וקומוניקטיבית . הילדים הרגילים החיים במגזר הבדואי בישראל נוטים להעריך את עצמם באופן נמוך .
2. 20% מהילדים הרגילים הבדואים מעריכים את עצמם באופן בלתי אדקווטי ו 25% באופן גבוה (ראה טבלה1).
הערכה עצמית אצל ילדים בעלי מנת משכל רגילה :
(טבלה 1)
דמוי עצמי ילדים בדאוים
גבוה 25%
מוגזם (לא אדקווטי) 20%
3. 40 % מהילדים הבדאוים המפגרים מעריכים את עצמם באופן בלתי אדקווטי ו30% באופן גבוה (ראה טבלה 2).
הערכה עצמית אצל ילדים מפגרים:
(טבלה 2)
דמוי עצמי ילדים בדאוים
גבוה 30%
מוגזם (לא אדקווטי) 40%
4.ההערכה העצמית של הילדים הרגילים משתנה ונעשית אדקווטית יותר עם העלייה בגיל ( אלקשאעלה 2006) .
5.הורי הילדים הבדואים המפגרים מיחסים את החשיבות הרבה ביותר למרכיבי ההופעה החיצונית והאושר ומעריכים פחות את המרכיב הקוגניטיבי והחברתי .
6.נמצא שהמרכיב השכלי בהערכה העצמית משמעותי לילדים רגילים. המרכיב החיצוני והבריאותי משמעותי לילדים מפגרים.
7.קיימים הבדלים בסגנונות הורות בין ילדים רגילים וילדים מפגרים במגזר הבדאוי . במשפחות בדואיות לילדים מפגרים בלטו סגנונות חינוך כמו : מינימום עונשים ואיסורים , לילד מקום מרכזי במשפחה , ייחוס חשיבות לקשר עם הילד וחוסר ביטחון הורי . לעומת זאת במשפחות לילדים רגילים בלטו : ציפיות יתר מהילד , דרישות רבות מהילד , ענישה וחוסר סיפוק הצרכים .
סיכום :
באופן כללי מצאנו כי קיים הבדל בהערכה העצמית בין ילדים מפגרים לילדים רגילים . אחוז גבוה יותר אצל הילדים המפגרים מעריכים עצמם באופן לא אדקווטי (מוגזם) בהשוואה להערכה עצמית של ילדים רגילים . עפ"י ויגוצקי (1935) זה מאפיין ילדים קטנים שאינם בשלים , וכן יכול להצביע על צורך בפיצוי אצל הילדים המרגישים כי אינם זוכים להערכה חיובית מהסביבה .
חשוב לציין כי ההערכה העצמית של הילדים נעשית אדקווטית יותר עם העלייה בגיל . זה מצביע על כך שהמודעות העצמית של הילדים עולה עם הגיל (ויגוצקי 1935 ).
במחקר נמצאו הבדלים בסגנונות ההורות של הורים בדואים ההורים הבדואים מעריכים יותר את ההופעה החיצונית והאושר . מראיונות עם הורים לילדים מפגרים במגזר הבדואי נמצא כי חלק תופסים את הילד החריג כמיותר וכסטיגמה העלולה לפגוע בתדמית המשפחה . את הטיפול המסור ומרכזיות הילד במשפחה ניתן לייחס לאמונה הדתית ולמורא מפני האל.
יתכן שהתייחסות ההורים מקורה בהתייחסות הכללית של החברה הבדואית לחריגים והיא אחד הגורמים להערכה העצמית הבלתי אדקווטית של הילדים (ויגוצקי 1935) זה תואם את השערת המחקר לגבי ההשפעה התרבותית על בניית הדמוי העצמי של הילדים .
באופן כללי התייחסות ההורים לילדיהם בחברה הבדאוית היא סמכותית , כוחנית ומלווה בענישה ( אם כי היא פחותה אצל ילדים מפגרים) להורים ציפיות יתר ודחייה רגשית באופן מיוחד לילדים רגילים . קרוב לודאי שאלה גורמים נוספים המשפיעים על ההערכה העצמית של הילדים . הטיפול באוכלוסיית הילדים בכלל ומפגרים בפרט במגזר הבדאוי מצריך ייחוס חשיבות רבה לגורמים התרבותיים ולמשפחה .
מקורות
I.אלקשאעלה בדיע , השפעת המשפחה על ההערכה העצמית אצל ילדים בעלי צרכים מיוחדים. מחקר לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת סנט- פטרבורג 2006 . סנט- פטרבורג ,בשפה הרוסית .
II.ויגוצקי ל. התפתחות שכלית אצל ילדים במהלך הלמידה . מוסקבה 1935 . ברוסית .
III.יוסף ומושה , המורשת התרבותית של הבדאוים בנגב .2000 .
ד"ר אלקשאעלה בדיע , פסיכולוג שפ"ח רהט , מרצה במכללת אחוה וקיי .
